פרוצידורת מימוש משכנתא (או מישכון זכויות) על דירת מגורים של החייב
- התכליות של ההסדר המיוחד שנקבע בחוק ההוצאה לפועל
- חובת הקפדה על הגשת בקשת ביצוע כדין ומתן זכויות לפי סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל
- תחולת ההסדר שבסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל על חוב מובטח מכל סוג
- המתנה של חצי שנה מאז תחילת היווצרות החוב/הפיגור
- חובת תשלום אגרה מפוצלת (אגרה ראשונית ותוספת אגרה)
- ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל למימוש משכון על זכויות אובליגטוריות בנכס מקרקעין כאשר הזכויות טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין
- המקרים בהם מותר לבעל משכון על זכות אובליגטורית בלבד לממש בהוצאה לפועל את נכס המקרקעין עצמו
- ערובה שעל הכונס להמציא עם מינויו
- פינוי מקרקעין למגורים
התכליות של ההסדר המיוחד שנקבע בחוק ההוצאה לפועל
- התכלית היא לאפשר לחייבים למכור את דירת מגוריהם, בלא הפסד ממשי או בצימצומן של הוצאות אפשריות (פסק דין מחוזי ת"א 20.6.06 בר"ע 2367/05). 14
- הצגת הדברים באופן מפורט בפסה"ד, כולל הצגת דברי הכנסת וכולל המישורים השונים שבהם באות לידי ביטוי התכליות (פסק דין מחוזי ירושלים 9.11.06 בר"ע 1059/05). 6
חובת הקפדה על הגשת בקשת ביצוע כדין ומתן זכויות לפי סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל
- ביהמ"ש המחוזי הופך החלטות רשם ההוצאה לפועל ובימ"ש השלום ופוסק, כי הבנק למשכנתאות הזוכה שפתח תחילה תיק הוצאה לפועל למימוש משכון על זכויות הלווים (הקונים) ואח"כ צירף לאותו תיק את המוכרים (מכוח משכון נפרד ומקביל שהמוכרים מישכנו לטובת אותו בנק), לא נהג כדין, והיה על הבנק להגיש בקשה חדשה לביצוע המשכון הנפרד של המוכרים, וכך לאפשר להם למצות את זכויותיהם לקבל אזהרה ולפעול עפ"י זכויותיהם שבסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל. ביהמ"ש מדגיש את החובה להקפיד על מילוי הוראות הדין המאזנות בין זכויות הצדדים (הוראות המגולמות באותו סעיף חוק) (רע"א (מחוזי ת"א) קרמה נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 21.4.10)). 618
תחולת ההסדר שבסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל על חוב מובטח מכל סוג
- ביהמ"ש דוחה טענת בנק למשכנתאות לפיה ההסדר המיוחד שנקבע בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל ("אופן הוצאה לפועל של משכנתה או משכון לגבי דירת מגורים") חל רק על חוב מכוח הלוואה שניתנה ע"י הבנק לצורך רכישת דירת מגורים, ופוסק כי הסעיף חל על חוב מכל סוג שלהבטחתו מושכנה דירת המגורים (פס"ד מיום 19.7.09 בימ"ש מחוזי ת"א ה"פ 591/08 פולידאן אשר נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ). 393
המתנה של חצי שנה מאז תחילת היווצרות החוב/הפיגור
- פס"ד המנתח את הוראות סעיף 81ב.1.(א) לחוק ההוצאה לפועל והקובע כי מדובר בהוראות קוגנטיות שלא ניתן לשנותן בהסכם וכי פעולות שנעשו בתיק הוצאה לפועל שנפתח בניגוד להוראות אלו נעדרות תוקף משפטי מחייב (פס"ד מחוזי ת"א 31.12.07 בר"ע 1716/07). 216
חובת תשלום אגרה מפוצלת (אגרה ראשונית ותוספת אגרה)
- אושרה החלטת ראש ההוצאה לפועל לחייב את הבנק בעל המשכון בתוספת אגרה, כשהחוב הראשוני של החוב שבפיגור התחלף, ע"פ הוראות ההסדר בחוק, למלוא חוב ההלוואה (פסק דין מחוזי ת"א 20.6.06 בר"ע 2367/05). 14
- פסק דין הדן בהרחבה בסוגיה (והולך בעקבות פסה"ד הנ"ל בבר"ע 2367/05), כאשר גם המדינה צורפה כצד להליך ותמכה בעמדת ראש ההוצאה לפועל. התקבלה עמדת ראש ההוצאה לפועל, לפיה בעל משכנתא על דירת מגורים, המשלם אגרה ראשונית בפתיחת תיק ההוצאה לפועל ע"פ סעיף 81ב1 לחוק, חייב לפעול להגדל קרן החוב בהוצאה לפועל ולתשלום תוספת אגרה בהתאם (בשיעור של 1% מסכום החוב המלא), וזאת מייד בחלוף 90 יום מיום מינוי כונס הנכסים (פסק דין מחוזי ירושלים 9.11.06 בר"ע 1059/05). 6
- בפס"ד תקדימי של של בית המשפט העליון, אושרה ההלכה הנ"ל שנקבעה ב-בר"ע 2367/05, ונפסק, כי בעל משכנתא/משכון הפועל בהוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל מחויב בתשלום תוספת אגרת פתיחת תיק הוצאה לפועל לפי מלוא חוב יתרת הלוואת המשכנתא הבלתי מסולקת. בהתאם נפסק, כי ראש ההוצאה לפועל מוסמך לחייב את הזוכה בתשלום תוספת אגרה זו, כתנאי למימוש דירת המגורים נושא הליכי הכינוס. עוד נקבע, כי דרישת תשלום תוספת האגרה יכולה להיעשות בטרם השלב שבו נמכר בפועל הנכס (ולכן בטרם השלב שבו ניתן להיווכח אם יהיה בתמורת המכר הצפויה כדי לסלק את מלוא החוב המובטח), כאשר בימ"ש מבהיר "שתשלום האגרה במקרה שלפנינו נעשה בגין פתיחתם של הליכי הוצאה לפועל לשם פירעונו של מלוא חוב ההלוואה ואין נפקא מינה אם מלוא החוב אכן נגבה בסיום ההליכים או שגבייתו של הסכום לא צלחה מסיבה כזו או אחרת". הערה שלנו: בפס"ד זה אין קביעה ברורה ומפורשת לגבי עיתוי דרישת תשלום תוספת האגרה, כאשר לגבי שאלת העיתוי ניתן להפנות להלכה הנ"ל ב-בר"ע 1059/05 שקבעה מפורשות שהעיתוי הוא מייד בתום 90 יום מיום מינוי הכונס לתפקידו, עיתוי העולה גם מהוראת סעיף 81ב1(ב)(5) הנזכר בסעיף 36 לפסה"ד בעליון (פס"ד עליון מיום 20.1.09 רע"א 6845/06 בנק הפועלים בע"מ נ' משה טוריאל). 349
ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל למימוש משכון על זכויות אובליגטוריות בנכס מקרקעין כאשר הזכויות טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין
נפסק כי ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל למימוש משכון על זכויות אובליגטוריות בנכס מקרקעין, כאשר הזכויות טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, וכי, לאחר שהזכויות יירשמו בלשכת רישום המקרקעין, זכאי הזוכה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל ולרשום משכנתא לטובתו בטאבו (פסק דין מחוזי ת"א 2.2.98 ע"א 1192/97). 136
המקרים בהם מותר לבעל משכון על זכות אובליגטורית בלבד לממש בהוצאה לפועל את נכס המקרקעין עצמו
- העליון והמחוזי אישרו החלטת ראש הוצאה לפועל למכירת דירת מגורים, שלחייב לא היתה אלא זכות חוזית לקבל את זכות החכירה בה (זכות החכירה בדירה היתה ונותרה במועד המימוש רשומה ע"ש מוכרי הדירה לחייב). נפסק, כי הבנק רשאי לממש את הדירה בהוצאה לפועל, בעיקר לאור הסכם פשרה שנעשה במסגרת ההוצאה לפועל (גם החייב וגם המוכרים הנ"ל היו צד להסכם), ובהסכם הפשרה בהוצאה לפועל הסכימו כולם על מימוש הדירה בתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט לא מאפשר לרוכשים להתנער מההסכם ולטעון טענות הסותרות את תוכנו, לאור עקרון תום הלב. נימוק נוסף של בית המשפט הוא הוראות סעיפים 12 ו-14 לחוק המשכון, לפיהם הבנק הזוכה רשאי לממש את המשכון הרשום לטובתו על זכותו של החייב לקבל את זכות החכירה של הצד השלישי (הערה שלי: בית המשפט רואה במסכת החוזית המיוחדת שם מצב של מישכון נכס של צד שלישי לחיובו של החייב, הגם שבמקרה הנדון החייב (ולא הצד השלישי) הוא שמישכן את זכויותיו לבנק) (החלטה עליון 24.8.05 רע"א 7893/05). 56
- הלכת העליון התקדימית בעניין שטיינמץ: נפסק, כי בנק, שיש בידיו אך משכון על זכויות אובליגטוריות של קונה נכס וכן התחייבות מקבילה ועצמאית של המוכר לרשום משכנתא ע"ש הבנק במקרה של חדלות פירעון של המוכר, מנוע מלממש את הנכס בהוצאה לפועל כאילו היתה בידי הבנק משכנתא ממש. בית המשפט מנתח את הוראות הדין ומציג את ההבדלים בין מישכון הנכס לבין מישכון זכויותיו האובליגטוריות של הקונה (זכות לקבל בעתיד את הבעלות בנכס), את הסעדים האפשריים הנתונים בידי בנק כזה (מכירת הזכות בהוצאה לפועל למרבה במחיר או הגשת תביעה משפטית נגד המוכר, כאשר כאן כפופה זכותו של הבנק, בנעלי הקונה, לזכויות המוכר) וכן מעמדה ונפקויותיה של אותה התחייבות עצמית מצד המוכר כלפי הבנק. העליון הופך את החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל ומקבל ערעורו של המוכר, בעל הנכס הרשום בטאבו. העליון מדגיש, כי הוא ער לכך שמדובר במצב משפטי-מעשי רווח בשוק, ויחד עם זאת העליון קובע שלא ניתן לדלג על בשלבי מימוש הזכות האובליגטורית של הקונה וישר לפעול בהוצאה לפועל למימוש הנכס (פסק דין עליון 25.7.02 רע"א 8792/00). 57
- יישום הלכת שטיינמץ הנ"ל בפסק דין בירס, ע"י אותו הרכב שופטים בעליון, מס' חודשים לאחר מתן פסק דין שטיינמץ, על מקרה טיפוסי דומה (משולש של קונה-מוכר-בנק מממן), אם כי עם עובדות שונות מאלו של פסק דין שטיינמץ. במקרה של פסק דין בירס זה, השוני העיקרי בעובדות היה, שהתחייבות המוכר (הבן בירס) כלפי הבנק היתה התחייבות חד-משמעית ומוחלטת למשכן את הדירה לטובת הבנק, ללא התניית התחייבותו זו בהתחייבות הקונים כלפי המוכר. גם כאן קובע העליון שהבנק מנוע מלממש את הנכס ישירות בהוצאה לפועל. בית המשפט מסיים את פסק-דינו באמירה, לפיה הוא מודע למהפכה המשפטית אותה יצרה הילכת שטיינמץ, ובהצעה לבנקים, שיהיו מעוניינים בעתיד לממש הנכס ישר בהוצאה לפועל, לדאוג שהמוכר ירשום גם משכנתא על הדירה לטובת הבנק, בנוסף להתחייבות המקובלת של הבנק (פסק דין עליון 20.11.02 רע"א 2550/01). 58
- סיבוב שני של גיבורי פסק דין בירס הנ"ל: למרות שהבנק לא פעל ע"פ אחת משתי דרכי המימוש שהתוו לו בפסק דין בירס הראשון, אלא המשיך לפעול בהוצאה לפועל (תחילה לפינוי קונה חדש מהדירה ואח"כ למכירת הדירה כשהיא פנויה), נפסק בפסק דין בירס השני לטובת הבנק. נפסק כך, בעיקר לאור חוסר תום לב של בעל הנכס ושל הוריו, שבאופן די ציני ניצלו את הלכת פסק דין בירס שניתנה בעניינם וניסו להתעשר שוב ולמכור הנכס לצד שלישי. בהנמקתו של בית המשפט בפסק דין בירס השני, הוא נזקק לטיעון (די מאולץ ולא משכנע לטעמי), לפיו הלכת פסק דין שטיינמץ ובירס הראשון מושתתת על ההנחה שמוכר הנכס מתגורר בו ולכן יש להגן על קורת הגג שלו, ואילו כאשר הרציונאל של הלכת שטיינמץ לא מתקיים (כמו בעובדות פסק דין בירס השני, שלפיהן המוכר לא התגורר בנכס), משתמע שכן ניתן ללכת ישר בדרך המימוש בהוצאה לפועל (החלטה עליון 14.5.06 רע"א 3880/06). 39
- העליון יוצר חריג להילכת שטיינמץ וקובע, כי כאשר המוכר והלווה (החייב) מרמים את הבנק המלווה ויוצרים חוזה מכר למראית עין בלבד, כי אז, למרות שאין בנמצא שטר משכנתא (הכולל כמקובל תנאי פטור מדיירות מוגנת ומהעמדת סידור חלוף) בין המוכר לבין הבנק, רשאי הבנק לפתוח ישר תיק הוצאה לפועל למכירת הנכס עצמו, ולמוכר לא תוקנה הגנת דיירות מוגנת ו/או סידור חלוף (פס"ד עליון 29.1.03 ע"א 1679/01 משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' מרים שפייזמן, פ"ד נז(2) 145). 363
- העליון והמחוזי מאשרים החלטת ראש הוצאה לפועל, המתירה לבנק בעל משכון על זכותו האובליגטורית של קונה לממש את הנכס עצמו, לאחר שראש ההוצאה לפועל מקבלת עמדת הבנק, לפיה המוכר עצמו שיעבד את הנכס לבנק, על דרך התיחלוף שבסעיפים 13+14 לחוק המשכון. מסיבה זו, ראש ההוצאה לפועל קובע שלא חלות על מקרה זה הילכות העליון בעניין שטיינמץ ובעניין בירס (שכן המימוש כאן הוא לאור השעבוד הישיר מאת המוכרים). (הערות שלי: 1. תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע שטר המשכון על זכויות הקונה, ולא אחרת, כך שלכאורה יש ממש בטענת בעלי הנכס המוכרים לפיה ראש ההוצאה לפועל מחוסר סמכות, אך העליון קבע שלראש ההוצאה לפועל יש סמכות; 2. ספק בעיני באם סעיפים 13+14 אכן כיוונו לסיטואציה שנדונה בפסה"ד. נראה לי שהסעיפים הנ"ל כיוונו למצב שבו צד ג' פודה את המשכון שנתן הבנק, ולא את המשכון שפדה הבנק, אך העליון פסק אחרת; 3 הרושם הוא שהשופט רובינשטין, שזה כבר פסה"ד השני שלו אחרי שטיינמץ, נותן יד לעקיפתו בפועל של שטיינמץ). (החלטה עליון 16.6.05 רע"א 11913/04). 64
- מקרה שבו הבנק התובע (מבקש סעד של הצהרה שהבנק זכאי לרישום משכנתא לטובתו) הולך במתווה של פסק דין שטיינמץ, ולא פונה ישר להוצאה לפועל אלא מבקש מבית המשפט לתת לו סעד הצהרתי שהוא זכאי שתירשם משכנתא לטובתו. בית המשפט מקל על הבנק, בקובעו שאין כלפי הבנק תוקף לביטול הסכם המכר בין המוכר לקונה ובפירוש הרחב שניתן לכתב ההתחייבות של המוכרת לבנק (פירוש לפיו גם עיקול שמוטל על הערת אזהרה של הקונה, ולא המוכר, עונה על תנאי העיקול שבכתב ההתחייבות). הסעד ניתן לבנק (החלטה מחוזי ת"א 22.1.07 ה"פ 108/04). 120
- המפסידות בהלכה הנ"ל (ה"פ 108/04) הגישו ערעור על פסה"ד, והעליון נתן סעד זמני של עיכוב חלקי עד להכרעה בערעור, באופן שבו יושהו הליכי הפינוי, אך הבנק הזוכה יהיה רשאי להגיש תביעה לפירוק שיתוף בנכס. העליון קובע, כי בערעור עולה שאלה משפטית עיקרית והיא איזו הלכה חלה בנסיבות המקרה: הילכת שטיינמץ (רע"א 8792/00) או הילכת שפייזמן (ע"א 1679/01) (החלטה מיום 29.12.08 של העליון ב-ע"א 2142/07 אלישבע צירינג נ' משכן בנק הפועלים). 337
- פסק דין יפה, יסודי ומקיף והסוקר את הילכת שטיינמץ, גלגוליה ונפקויותיה, כמו גם את הנסיונות שנעשים לאיבחונה וכמו גם את הביקורת עליה. בשורה התחתונה של פסה"ד וחרף הביקורת הגלויה והנוקבת של בית משפט על הרחבת תחולת הילכת שטיינמץ גם על מקרה שבו הסכם המכר בין בעלי הזכויות הרשומים לבין החייבים הקונים הוא תקף, קובע בית המשפט, כי ההלכה הנוהגת היום היא לפי ההרחבה הנ"ל וכך הוא נוהג (פסק דין מחוזי חיפה 20.6.07 ת"א 808/03). 174
- בימ"ש מאבחן את הילכת שטיינמץ וקובע, כי כאשר מדובר במקרה שבו המשכון שנרשם הוא, הן על זכויות הלווה (מהבנק למשכנתאות) והן על זכויות המוכר ללווה, במקרה כזה לא חלה הילכת שטיינמץ (שחלה רק על מקרה שבו המשכון נרשם ע"ש הלווה/הקונה בלבד), ומקרה כזה נדון בהחלטה זו (החלטה עליון 17.9.08 רע"א 203/08). 297
- העליון דן בשאלה, האם פס"ד שפייזמן (עליון ע"א 1679/01) מתיישב עם פס"ד שטיינמץ (עליון 8792/00), בשים לב לכך שבפס"ד שפייזמן בית המשפט קובע שהסכם המכר בין המוכרים לקונים/הלווים נעשה למראית עין ובמירמה (כדי להונות את הבנק המלווה) ושבמקרה כזה רשאי הבנק המלווה לרדת במישרין לנכס, חרף היות הזכויות הממושכנות לטובתו אובליגטוריות בלבד. במקרה הנדון העליון מחזיר את התיק למחוזי, לצורך הכרעה בשאלה האם אמנם כטענת הבנק גם במקרה זה הסכם המכר הינו למראית עין, שאז כנראה תחול הילכת שפייזמן (פס"ד עליון 17.9.08 ע"א 4407/06). 298
- בימ"ש מיישם את הילכת שפרניק (רע"א 11913/04 פרניק ואח' נ' טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ ואח' (טרם פורסם, 16.6.05) על המקרה הנדון וקובע, שהבנק הזוכה רכש הזוכה זכות קניינית ישירה בנכס, האפשרת לו לרדת במישרין לנכס, ולממש את השעבוד (הקודם) שנפדה מכספו של הזוכה. מדובר ב"תחלוף משכנתא" מכוח סעיף 14 לחוק המשכון. יחד עם זאת, מאחר שהזוכה לא החתים את מוכרי הנכס (בעלי הנכס הרשומים) על פטור מסידור חלוף ע"פ סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, קובע בימ"ש שהרוכשים זכאים לסידור חלוף ולכן לא ניתן לפנותם ללא הסדרת סידור חלוף. יחד עם זאת בימ"ש מעורר לסיום אפשרות, שלפיה יוכל הזוכה בכל זאת ליהנות מהגנת הסידור החלוף, אם יוכיח שבהסכם המשכנתא (שנפדתה) עליו חתמו המוכרים הם ויתרו על סידור חלוף (פס"ד מיום 26.1.09 של בימ"ש מחוזי ת"א בר"ע 1967/07 עזרא קרמה נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ). 353
- בימ"ש מיישם את הלכת שפייזמן (ע"א 1679/01 משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ נ' שפיזמן, פ"ד נז(2)145 (2003)) ואת הילכת שלום זכריה (ע"א 4407/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלום זכריה ואח' (טרם פורסם, 17.9.08)) וקובע, כי הבנק הזוכה רשאי לממש בהוצאה לפועל את הדירה ולפנותה (המוכר, הבעלים הרשום, מחזיק בנכס), למרות שלטובת החייבת הלווה יש זכות אובליגטוריות בלבד ומאחר שהבעלים הרשום (המוכר) והחייבת עשו עסקת מכר פיקטיבית ולמראית עין במירמה כדי להוציא מהבנק כספים במירמה. יצוין, כי בפסה"ד לא נידונה שאלת זכותו של המוכר לסידור חלוף (פס"ד מיום 8.2.09 של בימ"ש מחוזי ת"א בר"ע 2179/05 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אייל רחלי). 354
- העליון, אגב הכרעה אופרטיבית בשאלת סיווג הזכויות הקיימות, עומד על האבחנה בין משכנתא לבין משכון על זכויות אובליגטוריות ועל חשיבותה של האבחנה (המבוטאת בהילכת שטיינמץ: רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן, פ"ד נו(5) 593 (2002)) כך: במקרה של משכנתא יכול בעל הבטוחה להיפרע מהתמורה המשולמת תמורת הזכויות הקנייניות במקרקעין ואילו במקרה של משכון יכול בעל הבטוחה להיפרע ממימוש זכויותיו החוזיות של החייב (פס"ד עליון מיום 3.2.09 ע"א 8537/06 אברהם סויסה נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ). 355
- העליון חוזר על הילכת שפיזמן (ע"א 1679/01) ועל הלכות נוספות שהלכו בעקבותיה (ע"א 4407/06 + רע"א 1032/06) וקובע, כי בנק מלווה רשאי למכור בהוצאה לפועל דירת מגורים שרשומה ע"י מי שמכר אותה ללווה, כחריג להילכת שטיינמץ (רע"א 8792/00), כאשר מוכח שעיסקת המכר בין המוכר לבין הלווה נעשתה במירמה וכדי להערים על הבנק המלווה (פס"ד עליון 6.4.09 ע"א 3379/07 אביבה חליו נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ). 364
- ביהמ"ש מאשר החלטת רשם ההוצאה לפועל לדחות בקשת בנק למשכנתאות שבידיו משכון על זכויות אובליגטוריות בלבד של חייב בנכס מקרקעין למנות כונס לצורך מכירת הנכס, והכל בהתבסס על הילכת שטיינמץ (רע"א 8792/00). מעניין לציין, כי ביהמ"ש קובע שגם הסכמת המוכרים (מי שרשומים כבעלי הזכות בנכס) למינוי הכונס אינה מספיקה וכי רשם ההוצאה לפועל מוסמך לדחות בקשת מינוי כונס כזו אף ביוזמתו, מאחר שמדובר למעשה בשאלת סמכות עניינית (החלטה מיום 12.11.08 של בימ"ש מחוזי חיפה ב-רצ"פ 3483/08 בנק לאומי למשכנתאות נ' סויסה נתן). 382
- ביהמ"ש מאשר החלטת רשם ההוצאה לפועל לסגור תיק הוצאה לפועל נוכח העובדה שלטובת הזוכה (הנושה המובטח) רשומה רק אזהרה על זכויות קנייניות של החייב בנכס המקרקעין (יצוין שבמקור מושכנו לטובת הזוכה זכויות אובליגטוריות של החייב בנכס, אך לימים ובמועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל הפכו הזכויות האובליגטוריות הנ"ל לזכויות קנייניות, אם כי המשכון ההיסטורי לא הפך למשכנתא, ובעובדה רשומה רק הערת אזהרה). ביהמ"ש, גם לאור הלכת שטיינמץ (רע"א 8792/00), קובע שתרופת הזוכה היא לדאוג תחילה לרשום משכנתא לטובתו, ורק לאחר שזו תירשם הוא יוכל לחזור לפעול בהוצאה לפועל. יצוין, כי בתיק ההוצאה לפועל (שנסגר כאמור) מונה כונס נכסים מטעם הזוכה מס' שנים לפני בקשת החייב לסגירת התיק ולפני סגירתו (ע"ש 121/09 (שלום י-ם) בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' משגבים חברה קבלנית לבנין והשקעות בע"מ (טרם פורסם, 23.12.09)). 517
- ביהמ"ש (מפי כב' השופטת תמר שרון נתנאל), בפסק דין מיוחד ונועז, מאבחן את הלכת שטיינמץ וממשיכותיה בעליון וקובע, אגב סטיה של אותו מותב (כב' השופטת נתנאל) מהלכה קודמת שלו עצמו (רצ"פ 3483/08 הנ"ל), כי המניעה מלממש בהוצאה לפועל את נכס המקרקעין עצמו במקרה של משכון זכויות אובליגטוריות בלבד קיימת רק בנסיבות שבהן קיימת מחלוקת אם הלווה (החייב) מילא כלפי מי שמכר לו את הזכויות בנכס את התחייבויותיו עפ"י הסכם המכר ושבהן הלווה לא זכאי כלפי המוכר לקבל חזקה בנכס ולהירשם (בבוא העת) כבעל הזכויות הקנייניות בנכס. לשיטת ביהמ"ש בפס"ד זה, כאשר לא מתקיימות הנסיבות המיוחדות הנ"ל, אין מניעה לממש המשכון על הזכויות ולמכור בהוצאה לפועל את נכס המקרקעין עצמו, ובלבד שרשם ההוצאה לפועל מוודא, בטרם מינוי הכונס, כי הודע למוכר (בעל הזכויות הרשום) על הבקשה למימוש הנכס, ובלבד שרשם ההוצאה לפועל מוודא קבלת אישור המוכר לכך ששולם לו כל הדרוש לפי הסכם המכר והסכמת המוכר למימוש הנכס או כי אין לו טענות כלפי הלווה (החייב/הרוכש). הערה שלנו: בפס"ד זה אין התייחסות לשאלה המשפטית, האם רשם ההוצאה לפועל מוסמך להורות למוכר (הבעלים הרשום של הזכויות) להשלים את רישום הזכויות ע"ש הלווה/החייב, או לשאלה המעשית, באיזה אופן יוכל להתבצע רישום העברת הזכויות מהמוכר לחייב, בשים לב לכך שהמוכר הינו צד שלישי לתיק ההוצאה לפועל (רצ"פ 557-04-09 (מחוזי חיפה) בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אלזם (טרם פורסם, 24.10.09)). 518
- העליון הופך פסיקת המחוזי (ה"פ 108/04 מחוזי ת"א) וקובע, כי עפ"י הפירוש הנכון של כתב ההתחייבות שמסרה המוכרת לבנק למשכנתאות, לא התקיימו הנסיבות המזכות את הבנק בסעד המחייב את המוכרת לרשום משכנתא לטובת הבנק. נפסק, כי כתב ההתחייבות עצמו אינו יוצר משכנתא לטובת הבנק ולכן ולאור הלכת שטיינמץ מנוע הבנק לפעול ישירות בהוצאה לפועל למימוש הנכס בהתבסס על כתב ההתחייבות. עוד נפסק, שהפירוש הנכון של כתב ההתחייבות עניינו בקשיים אפשריים הקשורים במוכרת בלבד (הליכי חדלות פירעון נגדה וכו'), ולא ברוכש (החייב/הלווה), וככל שהבנק התכוון אחרת, היה עליו לנסח את כתב ההתחייבות ביתר פירוט ובהירות. יצוין, כי נקבע כעובדה שהרוכשת (המערערת) לא היתה שותפת לתרמית של הלווה כלפי הבנק, ולכן לא חלה הלכת שפייזמן (ע"א 1679/01) המאבחנת את הלכת שטיינמץ במקרה של קנוניה בין הרוכש לבין הלווה – חוזה למראית עין שעל בסיסו ניתן המימון ע"י הבנק (ע"א 2142/07 צירינג נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 25.2.10)). 519
- ביהמ"ש קובע, אמנם בשלב שלאחר מינוי כונס ולגבי בקשת כונס לאשר מכר (אך לגבי סיטוציה בסיסית בה דנה הלכת שטיינמץ), כי בטרם ייאושר מכר כאשר הזכויות עדיין רשומות ע"ש צדדי ג' (שמכרו הזכויות לחייבים), מן הראוי לקבל את עמדתם הפוזיטיבית של צדדי ג' למכר ולא להסתפק בכך שדואר רשום ששלח אליהם הכונס חזר בציון "לא נדרש" (רע"צ (שלום חיפה) 42054-05-10 ברינט נ' ח'ורי (לא פורסם, 20.7.10)). 615
ערובה שעל הכונס להמציא עם מינויו
פסק דין הדן באופן מקיף ומעמיק בסוגיה, ומשיב על השאלות: האם ומדוע על כונס להמציא ערובה/בטוחה? מהו סוג הבטוחה/ערובה המתאים? האם יש לחייב כונס להמציא ערבות בנקאית או ערבות של הבנק הזוכה? בית משפט מבטל החלטת ראא ההוצאה לפועל ופוסק שברגיל (בתיקי מימוש פשוטים וסטנדרטיים) די בהמצאת התחייבות עצמית של הכונס (שמשמעותה היא בעיקר טקסית, בעידן זה שבו לכל כונס אמור להיות ביטוח אחריות מקצועית) (פסק דין מחוזי חיפה 31.10.06 בר"ע 689/06). 8
פינוי מקרקעין למגורים
- הליך של פינוי במקרה של מימוש משכנתא למגורים, כשהחייב ויתר על ההגנות לסידור חלוף, הוא חוקי וחשוב וראוי, וראוי לנקוט בו כבר בשלבים הראשונים של המימוש, וכך יוביל הדבר להשאת התמורה (החלטה מחוזי ת"א שופט דוד בר-אופיר בר"ע 2654/93. לא רשום תאריך ההחלטה, מפורסם בנבו). 170
- אי רישום הודעה על מינוי כונס לפי תקנה 84 לתקנות ההוצאה לפועל אינו מבטל את המינוי (פסק דין מחוזי חיפה 27.2.07 ה"פ 172/04). 142
- כונס שממתין זמן רב (שנה וחצי כאן) מבלי לפעול למימוש בפועל של הנכס ומבלי להודיע לשוכרים פוטנציאליים של הנכס על מינויו ועל כך שהוא זכאי לתפוס הנכס, כונס כזה מבצע רשלנות (פסק דין מחוזי חיפה 27.2.07 ה"פ 172/04). 142
- הצגת האינטרסים המוגנים הסותרים בהקשר להליכי הפינוי: הצגת האינטרסים והפסיקה הרלוונטיים (החלטה עליון 14.5.06 רע"א 3880/06). 39
- ניצול לרעה של ההליך המשפטי ע"י המתנגד לפינוי: אישור החלטת ראש הוצאה לפועל לדחות בקשה חוזרת לעיכוב פינוי, בעיקר נוכח חוסר תום ליבו של החייב המבקש (הגיש במשך 5 שנים בקשות חוזרות, לא משלם החוב ע"פ הצעותיו הוא, ועוד). (החלטה מחוזי ת"א 25.6.06 בר"ע 2529/05). 65
- על נפקויות העיתוי שבו מנסה חייב לתקוף את חוקיות הסכמי המשכון/הלוואה: שיהוי של חייב בתקיפת ההסכמים עלול לפעול נגדו, הן בשקילת הסעד הזמני של עיכוב הפינוי והן בתקיפה גופה, לאור החזקה שחייב שיש בפיו טענות כה כבדות משקל לא משתהה עם ההעלאתן (פסק דין עליון 14.11.05 רע"א 8242/05). 11
- מתן סעד שביושר לעיכוב זמני של מימוש הנכס, כפוף לנקיון הכפיים של מבקש הסעד: בוטל צו מניעה זמני האוסר על הממשכן להמשיכי בהליכי ההוצאה לפועל, בנסיבות בהן החייבת הודתה שהונתה את הבנק הממשכן (התחזתה לצד בהסכם ההלוואה) (פסק דין עליון 11.6.06 רע"א 1032/06). 38
- הליך הפינוי שננקט במסגרת ההוצאה לפועל לא מתאים למקרה שבו יש לבצע רק פינוי חלקי ולהתיר לחייב או לאחר להשתמש בנכס, וגם לא למקרה בו יש צורך בשמירה ובפיקוח תמידים על הנכס שפונה, כדי למנוע פלישה לנכס (פסק דין מחוזי ירושלים 18.4.07 בר"ע 2467/06). 171
- נדחתה טענת חייבים בדבר פגם דיוני בהמצאת הודעות הפינוי. נפסק, כי הדבקת הודעות הפינוי הינה המצאה כדין, נוכח הוראת תקנה 97 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל ובנסיבות העניין (החלטה מחוזי חיפה 25.9.07 בר"ע 2034/07). 194
- כאשר חייב אינו מתגורר בנכס, לא מתקיים הרציונאל העיקרי של בקשה לעיכוב הליכי מימוש הנכס עד להכרעה בטענות השונות של החייב (החלטה עליון 16.10.07 ע"א 3333/07). 200
- בית המשפט העליון מחליט להתחשב בחייבים ולהשהות למשך 120 יום את הליך פינויים מדירתם, למרות שהוא דוחה בקשתם לעיכוב ביצוע פס"ד (המורה על פינויים של החייבים מדירתם), וזאת כדי לאפשר להם בתקופה זו לפעול במשותף עם כונס הנכסים כדי למכור את הדירה, ובשל תקופת החגית ובהתחשב במצבם הקשה של החייבים (החלטה עליון 30.9.07 רע"א 7304/07). 201
- בית המשפט מאשר החלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות בקשת חייבים לעיכוב הליכי פינוי, בשל כך שהבקשה מוגשת ברגע האחרון וגם בשל כך שהחייבים לא מציינים בבקשה מתי קיבלו ההודעה בדבר מועד הפינוי (החלטה מחוזי ירושלים 30.12.07 בש"א 8381/07, בר"ע 3446/07). 203
- אחד השיקולים הרלוונטיים בדיון בבקשה לעיכוב הליכי פינוי הוא הזמן הרב שבו מתנהלים ההליכים שלפני בקשת העיכוב וכן העובדה שלמבקש העיכוב חייב היה להיות ברור "שהשעון מתקתק" ושהיה עליהם להיערך לפינוי מבעוד מועד (החלטה עליון 19.12.07 רע"א 10791/07). 204
- במסגרת בקשת חייב לעכב הליכי מימוש ופינוי נקבע כי מאזן הנוחות לא נוטה לטובתו, מאחר שהחייב ובני ביתו אינם מתגוררים בנכס, ואילו הוריו ואחיותיו (שנטען שעד לאחרונה התגוררו בו) הינם צדדים שלישיים להליכים, ולא הוצגו ראיות לגבי יכולתם הכלכלית (החלטה עליון 31.12.07 11151/07) 208
- בימ"ש עושה אבחנה בין טענת צד ג' לקיומה של זכות במקרקעין שניתן צו לפינויים (ע"פ סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל), לבין צד ג' שרק טוען כי נפלה בצו הפינוי ובהליכי ההוצאה לפועל טעות בזיהוי הנכס. נפסק, כי במקרה הראשון הסמכות לברר הטענה המהותית היא של בית המשפט (אליו מפנה ראש ההוצאה לפועל ע"פ סעיף 65 הנ"ל) ואילו במקרה השני הסמכות לברר את הטענה הטכנית (של טעות בזיהוי הנכס) מסורה לראש ההוצאה לפועל. נפסק, כי במקרה אחרון זה על ראש ההוצאה לפועל לברר האם אכן יש ממש בטענת צד ג', לפיה הנכס הרשום בפסה"ד לפינוי אינו זהה לנכס שכנגדו, פיסית ובפועל, ננקטים הליכי הפינוי. במקרה שנדון בפסה"ד מקבל למעשה בית המשפט את הטענה בדבר טעות בזיהוי הנכס (הוכח שצו הפינוי חל על נכס שמוגדר בשטח אחרת ממה שרשום בפסה"ד לפינוי), אך הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי נדחית מאחר שצד ג' המבקש לא הוכיח שיש בידיו זכות חוקית כלשהי בנכס (החלטה שלום ראשל"צ 16.1.08 בש"א 4874/07, ה"פ 415/07). 219
- בימ"ש (בעקבות החלטה קודמת רלוונטית בין הצדדים בתיק בר"ע 1318/03) קובע, כי זוכה רשאי לפנות בהוצאה לפועל, מכוח פס"ד לפינוי נגד בעל דברו החוזי, גם כל מי שמצוי על המקרקעין (הודעות פינוי יש למסור ע"פ הוראות 64 (א) לחוק ההוצאה לפועל + תקנה 97 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל), כאשר אם צד שלישי המצוי במקרקעין מבקש למנוע את פינויו שלו, עליו לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה בהתאם להוראות סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל ולהוכיח שיש לו "זכות עצמאית שאינה תלויה בזכויותיו של החייב ואינה נובעת מהם". במקרה הנדון נפסק שהמחזיק בנכס נושא הליכי הפינוי לא השכיל להוכיח קיומה של זכות עצמאית כזו, ולכן פונה (החלטה מחוזי ת"א 29.11.04 בר"ע 2728/03, שבש"א 11774/04 לעליון עליה נדחתה). 232
- ראש ההוצאה לפועל רשאי להורות על צירוף של מחזיק/מתגורר בנכס כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל (כאשר אותו מחזיק/מתגורר אינו חייב בעצמו בחוב שלשם ביצועו נפתח תיק ההוצאה לפועל) אף ללא צורך בקבלת תגובתו, וזאת לצורך הליכי הפינוי בלבד, ולהוציא גם נגדו צו פינוי. עוד נפסק, כי אם ראש ההוצאה לפועל מפנה צד ג' הטוען לזכות מהותית בנכס ולמניעות מלפנותו מהנכס בגין זכות זו לבית המשפט המוסמך, וצד ג' לא פונה כך, אין עוד כל מניעות מלפנות בפועל את צד ג' מהנכס. בנוסף, נקבע, כי המועד לבירור טענת הדיור החלוף אינו מייד עם מינוי הכונס לתפקידו, אלא רק עם מימוש הנכס (פינוי ומכירה) (פס"ד מחוזי ת"א 10.1.08 בר"ע 2281/06). 234
- הגנת הדיור החלוף שבסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל אינה חלה בתיק הוצאה לפועל לביצוע פס"ד לפינוי (פס"ד מחוזי ירושלים 4.7.04 ע"א 2546/01). 239
- העליון מקבל בקשת רשות ערעור (עניין חריג!) ומפחית את סכום הפקדון שמהווה תנאי לעיכוב הליכי הפינוי (עד להכרעת המחוזי בערעור על דחיית בקשת החייב בטענת פרעתי), מ- 50,000 ₪ ל- 30,000 ₪, וזאת בנסיבות, לפיהן יתרת החוב כולה הינה בסך 50,000 ₪, לפיהן מדובר בנכס המשמש למגורי החייב ולפיהן אין חולק שאין ביכולתו של החייב להפקיד סכום כזה, דבר שמבחינה מעשית "סוגר את הדלת" בפני החייב, והכל בשים לב לכך שהעליון אומר שסיכוי הצלחת הערעור אינם גבוהים (פס"ד עליון 2.4.08 רע"א 2635/08). 252
- בית המשפט מאשרר החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל לפנות מחזיק בנכס (חנות), במסגרת תיק הוצאה לפועל לביצוע פס"ד לפינוי החייב וכל מי שמחזיק בנכס, בנסיבות שבהן צד ג' המערער לא מיצה זכותו לפנות לבית המשפט המוסמך (הוא אכן יזם הליכים בבית המשפט, אך זנח אותם, משלא קיבל במסגרתם צו לעיכוב זמני של הליכי פינויו). יצוין, כי בפסה"ד של המחוזי נאמר, כי על המערער המחזיק היה לפעול בהתאם להסדר שבסעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל (שעל פיו היה על המחזיק לפנות לבית המשפט ולקבל ממנו צו-עיכוב) (החלטה עליון 13.3.07 רע"א 2064/07). 253
- בימ"ש דוחה (ללא תגובת הצד השני, כונס הנכסים) בקשה דחופה של חייבים לעיכוב הליך פינויים מהנכס (הבקשה הוגשה ביום הפינוי ממש). בימ"ש משתית החלטתו על הנימוקים הבאים: החייבים לא גילו בבקשתם עובדה מהותית רלוונטית, לפיה קיים פס"ד קודם לפיו היה על החייבים לפנות כבר בעבר הנכס ללא צורך בהודעת פינוי; טענת החייבים לפיה מצאו קונה פוטנציאלי אינה רלוונטית לנושא הפינוי, ואין כל מניעה שהנכס ייקנה לאחר הפינוי; הבקשה הוגשה ברגע האחרון ולא מאפשרת קבלת תגובת כונס הנכסים לבקשה לפני מועד הפינוי (החלטה מחוזי חיפה 30.7.08 בש"א 12124/08). 269
- בימ"ש מאשר החלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות בקשת חייבים לעיכוב הליכי פינויים מדירתם, וקובע: "אין חובה על ראש ההוצאה לפועל לקיים דיון בבקשה לעיכוב ביצוע פינוי"; "ראש ההוצאה לפועל איננה הערכאה המוסמכת לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא...שכן בהתאם לסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, שטר המשכנתא הוא בגדר מסמך שיש לבצעו כפסק דין ומכאן ששיקול הדעת של ראש ההוצאה לפועל, מצומצם ומוגבל למימוש המשכון על-פי התנאים הקבועים בחוק ובשטר המשכנתא. לראש ההוצאה לפועל אין סמכות להורות שלא לממש המשכון, לעכב הליכי המימוש או להתנותם בתנאים"; "בענייננו אין במצבם הכלכלי והבריאותי של המערערים, מגורי קרובי משפחה נוספים בדירה והניסיונות להגיע להסכם פשרה עם הבנק, בכדי להצדיק עיכוב הפינוי". בית המשפט ער לכך שהפינוי עלול לגרום לקשיים ניכרים למערערים ובני משפחתם הגרים עימם, לאור מצבם הכלכלי הקשה ומצב בריאותם, אך עדיין בימ"ש סבור שהפינוי מוצדק, גם בשים לב לכך שתיק ההוצאה לפועל נפתח כבר לפני 9 שנים ועוכבו בו ההליכים שוב ושוב ע"י החייבים בשל פניה חוזרת לערכות, בתובענות שנדחו כולן (פס"ד מחוזי ת"א 21.7.08 בר"ע 2048/05). 270
- העליון דוחה בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד מחוזי, שדחה תביעת חייב נגד בנק זוכה, באלו המילים: "קשה מאוד להלום, שאדם המקבל הלוואה גבוהה תמורת שיעבוד דירה, יוצא מן ההנחה כי במקרה של אי תשלום לא יהא פינוי אחת מן הסנקציות שניתן לנקוט, וכי חרף אי-תשלום חובו, לא יינתן לממש את השיעבוד, על יסוד טענות שקשה לראותן כתואמות את כוונתם של הצדדים בעת עריכת השיעבוד. התניה כזאת מאיינת את משמעותו של השעבוד". הדברים נאמרים ביחס למקרה שבו טען החייב כי הבין בחתימתו על מסמכי המשכנתא שבשום אופן הוא לא ייפונה מהדירה והגרוע ביותר יהיה שייתבע לדין להחזר ההלוואה (החלטה עליון 14.2.05 ע"א 988/05). 271
- העליון מאשר החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל וקובע, כי כאשר חייב מפר הסדרי פשרה קודמים עם הזוכה הוא אינו זכאי לקבל ארכה נוספת בטרם פינויו מהנכס, וניתן על יסוד הפרה זו ועל יסוד הליכי פינוי קודמים בלתי ממומשים למסור הודעת פינוי בהתראה קצרה יותר ממועד 21 הימים הנקוב בתקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל (החלטה עליון 19.11.01 רע"א 8643/01). 288
- העליון מאשר החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל וקובע, כי בשל העובדה שהחייבת הפרה את הסכם הפשרה עם הזוכה (שקיבל תוקף של החלטת ראש ההוצאה לפועל) ולאור לשון הוראות ההסכם (לפיה הזוכה רשאי להמשיך בהליכי המימוש במקרה של הפרה: אי-עמידה בהסדר הפריסה של החוב), רשאי היה הזוכה לחזור להליכי המימוש והפינוי, ואין עילה לעיכוב הליכי הפינוי. בימ"ש דוחה גם טענת החייבת לפיה חתמה על ההסכם בכפיה/אילוץ, בין היתר, לאור העובדה שהעלתה טענה זו באיחור רב (החלטה עליון 22.8.05 רע"א 6605/05). 289
- העליון מאשר החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל וקובע, כי כאשר חייב חותם על הסדר חוב עם זוכה (נושה מובטח) לפיו ההסדר הינו הזדמנות אחרונה שהזוכה נותן לחייב לפרוע חובו, שאחרת הליכי המימוש ייחודשו והחייב לא יהיה רשאי להתנגד להליכי המימוש, במקרה כזה אין כל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל המאפשר לזוכה לחזור להליכי המימוש בעקבות טענת הזוכה להפרת הסדר החוב (החלטה עליון 20.11.05 רע"א 9945/05). 290
- העליון מאשרר החלטות הערכאות הקודמות לדחות בקשת החייב להימנע מפינוי הנכס, תוך מתן דגש לעובדה שכבר ניתנו לחייב הזדמנויות קודמות להסדיר חובו לזוכה, אגב עיכוב הליכי פינוי קודמים ואגב חתימת החייב על הצהרה לפיה הוא מודע לכך שבמידה שלא ייקיים התחייבויותיו כלפי הזוכה ייחודשו נגדו הליכי המימוש ללא כל התראה מוקדמת. העליון מסיק איפוא שבמקרה זה "מזה זמן לא מועט מודעים המבקשים לכך שכפי הנראה לא יהיה מנוס מפינויים מהדירה" (החלטה עליון 15.11.06 רע"א 8784/06). 291
- העליון מאשרר החלטות הערכאות הקודמות לדחות בקשת החייב להימנע ממימוש הנכס, תוך דחיית טענתו העיקרית של החייב, לפיה הסכם הפשרה אותו עשה עם הזוכה (הסכם לפיו הזוכה רשאי היה לחזור למימוש הנכס) נעשה בכפיה/עושק. העליון מאמץ קביעות הערכאות הקודמות, לפיהן הסכם הפשרה לא נעשה בכפיה/עושק, הן מאחר שהחייב עשה אותו מרצונו ובהסכמתו, הן מאחר שהחייב עשה זאת מרצונו החופשי וללא על מצוקה (פרט ללחץ מפני נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, שנקבע שהינו לחץ לגיטימי) ומתוך מטרה לעכב הליכי המימוש והן לאור העובדה שלחייב ניתנה הזדמנות (אותה אף ניצל בפועל) להתייעץ בטרם חתימה על ההסכם (החלטה עליון 6.12.07 רע"א 4397/07). 292
- העליון מאשרר החלטות המחוזי וראש ההוצאה לפועל וקובע, כי אין עילה לעיכוב הליכי פינוי, כאשר חייב עשה הסכם פשרה עם הזוכה שבמסגרתו אישר החוב והסכים לחידוש הליכי המימוש במקרה של הפרה ללא כל צורך בהחלטה או הודעה נוספות, וכאשר החייב מודה שאינו עומד בתשלומים ע"פ ההסדר. בימ"ש קובע כי בנסיבות לא נפל פגם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לקבוע הנ"ל ללא קיום דיון בפניו לבירור טענות הצדדים (החלטה עליון 13.8.08 רע"א 2843/08). 293
- העליון דוחה את בקשת החייב למתן רשות ערעור ולהארכת מועד להגשתה בין היתר בנימוק לפיו החייב פעל בחוסר נקיון כפיים בכך שהסתיר בבקשתו את העובדה שהוא עצמו כלל לא גר בדירה נושא הליכי הפינוי, אלא הדירה מושכרת לאדם אחר. בהקשר זה מציין בימ"ש את הכלל שנקבע בפסיקה (רע"א 3880/06 בירס נ' בנק הפועלים, טרם פורסם, 14.5.06; וכן ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, טרם פורסם, 29.5.06), "הכלל במקרים בהם מימוש השעבוד אינו מביא לפינויו של אדם מדירת מגוריו הוא כי הנזק הנגרם כתוצאה מכך הוא נזק כספי הניתן לפיצוי" (החלטה עליון 5.2.09 רע"א 199/09 אורי סרי נ' בנק הפועלים בע"מ). 357
- בימ"ש דוחה תביעה כספית לפיצוי חייב בגין נזקיו עקב השלכת חפציו האישיים ע"י הזוכה בהמשך להליך פינוי חוקי שבוצע בדירה בה התגורר החייב, תוך קביעה שהזוכה פעל כדין בכך שנתן לחייב התראות לפינוי החפצים ובכך שסירב לבקשת החייב להמשיך לאחסן החפצים (פס"ד מיום 12.2.09 של בימ"ש שלום ת"א ת.א. 25763/08 ארזה משה נ' עמידר-החברה לשיכון עולים בע"מ). 358
- העליון מאשרר החלטות ראש ההוצאה לפועל וביהמ"ש המחוזי, לפיהן הותנה עיכוב פינוי מבית מגורים בתשלום מחצית מחוב הפיגורים (מחצית החוב עמדה על כ- 60,000 ₪) (החלטה עליון 6.7.09 רע"א 11101/08 ויצ'סלב ברדיכין נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ). 394
- העליון קובע כי גם כאשר בשטר משכנתא נכלל איסור מפורש להשכיר את דירת המגורים הממושכנת, אין לפנות שוכר ששכר הדירה (חרף האיסור הנ"ל) לתקופת שכירות קצרה, שכן אין זו דרכו של שוכר דירה לתקופה קצרה לבדוק אם רשומה משכנתא על הדירה ומה התניות הכלולות בשטר המשכנתא. יצוין, כי העליון מאזכר בהסכמה את הקביעה בעניין זה של בית הדין לחוזים אחידים ב-ח"א (י-ם) 8002/02 (ע"א 3649/07 קשת טעמים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם, 4.3.10)). 513
- העליון לא מעניק סעד זמני של פינוי מדירת מגורים, לאור השיהוי בהליך, לאור שפע ההזדמנויות שהיו לחייבים לתקוף את תוקף שטר המשכנתא והם לא עשו זאת, וגם לאור העובדה שהחייבים בעצמם הסכימו בעבר לפנות את הדירה והדבר קיבל אף תוקף של פס"ד (רע"א 3844/10 אסייג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם, 18.5.10)). 605
